עומר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית הסכום של 12,769 ₪ בגין נזקי רכוש שלטענת התובעת- בעלת רכב מסוג פולקסווגן פסאט (להלן: "הרכב"), נגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 21.1.13 (להלן: "התאונה").

התאונה ארעה בין הרכב לבין רכב מסוג מזדה (להלן: "המזדה"), בו נהג בעת התאונה הנתבע 2.

מטעם התובעת העידו מר עומר מוחמד (להלן: "עומר") שע"פ עדותו, הוא זה שנהג ברכב וכן בנו, אשר לטענתו, נסע עימו ברכב בעת התאונה בשם גאזי (להלן: "גאזי").

מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2 וכן אשתו (להלן: "חגית"), אשר נסעה עימו במזדה בעת התאונה.

לטענת עומר וגאזי, בעת שעומר הסיע את גאזי ברכב, נסעה המזדה לפני הרכב ופנתה ימינה לרחוב ללא כניסה. לטענת עומר וגאזי, כשראה נתבע 2 שנכנס לרחוב ללא כניסה, חזר אחורנית לצומת וניסה להתיישר, בדיוק כשהרכב עבר בצומת.

2.הנתבע 2 ואשתו הכחישו את נסיבות התאונה הנטענות וטענו בעדותם כי מי שנהג ברכב בעת התאונה היה גאזי ולא עומר. לטענתם, עומר כלל לא היה ברכב, אלא הגיע רק לאחר מכן בעקבות שיחת הטלפון שקיבל מגאזי. לטענת הנתבע 2 וחגית, הנתבע 2 אכן פנה ימינה בטעות ברח' ללא כניסה ואולם, מיד כשראה את השלט "אין כניסה", עצר את המזדה, כשלפתע, פגע הרכב במזדה מאחור.

שני הצדדים טענו כי הצד השני סירב למסור את פרטיו, וכי רק לאחר שהגיע שוטר אשר הוזעק למקום בעקבות פניית עומר, נמסרו הפרטים.

דיון:

3.לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות שהושמעו ושקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל, אם כי לתובע אשם תורם בשיעור 15% בלבד.

תמונות הנזק תומכות בגרסת התביעה ואינן תואמות את גרסת הנתבעים. ככל שהפגיעה הייתה מתרחשת בעת שהמזדה הייתה בעצירה לאחר שפנתה ימינה, הרי אם הרכב פנה ימינה והתנגש בה, הייתה הפגיעה צריכה להיות במזדה בצד האחורי כולו וברכב, בחזית הקדמית. יחד עם זאת, עיון בתמונות ובחוות הדעת שצורפה לתביעה, מעלה כי הנזק לרכב הינו בצד קדמי ימני ולא בחזית הרכב בלבד, ואילו במזדה הפגיעה היא רק בצד אחורי שמאלי.

אציין כי גם אם הרכב כלל לא פנה ימינה, אלא המשיך ישר ופגע במזדה בגלל שהצד האחורי שלה בלט לכיוון הכביש, כטענת הנהג 2 וחגית, הרי גם במקרה כזה, הפגיעה ברכב הייתה צריכה להיות בחזית ולא בצד ואף הפגיעה במזדה הייתה צריכה להיות בצד אחורי ימני ולא בצד האחורי שמאלי, כפי הנראה בתמונות הנזק.

זאת ועוד, הנתבע 2 סימן ב- X את מקום עצירת המזדה על גבי התמונה נ/2 במרכז מעבר החציה הנראה בתמונה. ככל שהמזדה אכן עצרה במקום המסומן, הרי עד לכביש בו נסע הרכב יש די מרחק על מנת שהרכב ימשיך בכביש ללא פגיעה במזדה. לא סביר כי למרות עצירת המזדה במקום שסומן על ידי נתבע 2, בלט הצד האחורי שלה עד לכביש הראשי הנראה בתמונה. גרסה זו אפשרית, אילו עצירת המזדה הייתה עוד לפני מעבר החציה, או בתחילת מעבר החציה, באופן שלמעשה הנתבע 2 עצר ,לפתע, כמעט באמצע הכביש הראשי בו נסע מאחוריו הרכב.

בכל מקרה, אציין כי בין אם התאונה ארעה כגרסת הנתבע 2, ובין אם ארעה כגרסת התביעה- אותה מצאתי לקבל (בעת שהמזדה חזרה אחורנית לכביש הראשי בניסיון להתיישר ולשוב לנסיעה בו), הרי שעיקר האחריות מוטלת על הנתבע 2, אשר מלכתחילה פנה בכביש ללא כניסה, דבר שהוביל, לפי שתי הגרסאות, להתרחשות התאונה.

4.לעניין זהות הנהג ברכב אציין, כי רישום שמו של עומר בצירוף מס' זהותו (!) כשם הנהג בהודעה- נ/2 שנמסרה על ידי הנתבע 2 וחגית, ואשר אותה רשמה חגית, עומדת כנגד טענתם כאילו לא עומר הוא שנהג ברכב בעת התאונה.

עוד אוסיף, כי אילו אכן עומר לא נכח בעת התאונה ולא נהג ברכב אלא בנו גאזי, ומטעם כלשהוא החליטו למסור גרסה שונה באשר לזהות הנהג, לא סביר שבנסיבות אלו עומר היה מזעיק שוטר למקום התאונה, שהרי היו מעוניינים להסתיר את נסיבות התאונה. למרות זאת, אין חולק, וגם הנתבע 2 העיד, כי עומר הוא זה שהתקשר למשטרה (עמ' 5 שורה 11).

כאמור, לא סביר כי מי שמנסה ליצור גרסה שקרית, יזמין משטרה.

5.יחד עם זאת, גם לתובע רשלנות תורמת בשיעור נמוך לאירוע התאונה: על התובע חלה חובת זהירות כללית הקבועה בתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה. מכוח חובה זו, חלה על כל נהג חובה לנהוג בזהירות, תוך תשומת לב מספקת בהתחשב בכלל הנסיבות שבדרך. מכוח חובה זו, על נהג המתקרב לצומת, להאט את נסיעתו, גם אם זכות הקדימה היא של אותו הנהג. העובדה שהתאונה התרחשה מצביעה על כך שגם התובע לא נהג במלוא הזהירות המתחייבת, שאילו נהג כך והיה מאט בהתקרבו לצומת, היה מצליח לעצור עוד בטרם התרחשה התאונה, או לסטות לצד לצורך מניעתה. בהתאם, אני מעמידה את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור 15% בלבד.

6.התובע הגיש חוות דעת שמאית, אשר לא נסתרה (ממנה עולה גם הנזק לפנס הקדמי ימני, כטענת גאזי). על פי חוות הדעת נגרמו לרכב נזקים ישירים בסך של 10,309 ₪, ירידת ערך בסך של 1,050 ₪. בנוסף, הגיש התובע קבלה על תשלום סכום התיקון למוסך, וכן חשבונית המעידה על שכ"ט השמאי בסך של 1,410 ₪.

הנתבעים לא העלו בסיכומיהם כל טענה ביחס לסכום הנזקים המפורט לעיל.